סבאשם: גליק קלמן.
נולד בשנת:
17.2.1929
עיר הולדתו: קושיצה צ'כוסלוסקיה.
אביו: דוד יהודה גליק נולד ב1895 בכפר מלצוף
מזרח סלובקיה והיה תעשיין בתחום העצים ובעל מנסרה גדולה בקושיצה שהעסיקה הרבה עובדים ושניים מהם בזמן השואה הצילו את המשפחה.
אמו: ברטה לורבר נולדה ב1896 בגפר לנרטוף מזרח סלובקיה.
הוריו הכירו כבר מגיל 3. המשיכו יחד גם בגן ובבית הספר ובגיל שש אמו הבטיחה לאביו שתינשא לו בעתיד וכך היה. הם חיו באושר 63 שנה.
לסבי היו 4 אחים ואחיות הבכור אברהם ניפטר בשואה בעינויים קשים.
משה חי בארץ ונפטר בקיץ האחרון גם הוא היה בשואה ולחם בקרב הפרטיזנים בסלובקיה.
שרה חיה בארץ עד היום.
חנה נפטרה בקושיצה ב1928 והיא נפטרה ממחלת לב.
סבא היה הכי צעיר במשפחה. כמו כל ילד בגיל 6 סבא הלך לבית הספר עד גיל 10.
סבא היה מחויב ללמוד לימודי תורה בחדר כי היה בן למשפחה דתית הלימודים היו בשעות אחר הצהרים אחרי בית הספר.
בגיל 11 התחיל ללמוד בחטיבת הביניים, ועומס הלימודים בחדר היה בלתי נסבל עבורו סבא החליט במקום ללכת ללימודים הלך לקולנוע עם חבריו וכשאביו גילהזאת הוא נתן לו מורה פרטי במקום ללמוד בחדר. בגמר הלימודים בחטיבה נכנסו הגרמנים לקושיצה בתקופה הזאת קושיצה הייתה תחת שלטון הונגרי והיהודים חיו בשלווה עד 1944
וב19 למרץ באותה שנה נכבשה כל הונגריה על ידי הגרמנים. ומכאן החלו הצרות של היהודים. עבור היהודים חוקקו חוקים חדשים כגון: טלאי צהוב על הבגד, החרמת רכוש כולל עסקים, כסף, זהב, תכשיטים, פרוות, ניירות ערך אנשים עשירים תוך לילה הפכו לעניים. לאחר שגזלו את רכושם התחילו לאסוף את היהודים לגירוש לאושוויץ תוך חודשים לא נשארו יהודים בעיר כולם הועברו לגטו לפני גירוש לאושוויץ.
סבא והוריו עמדו לפני שער הבית וחיכו שיאספו אותם לגטו. לפתע הגיעו שני עובדים נוצרים שעבדו במפעל של אביו וביקשו מהם לבוא איתם אבא של סבא סירב ואמר שהוא ילך לאן שכל היהודים הולכים אך אמו הבינה שהם רוצים בטובתם התעקשה ותפסה בזרוע של אחד הפועלים. סבא הוריד את הכובע שלו כדי להראות נוצרי (סבא היה בלונדיני עם מראה ארי)
והחל להתקדם קדימה ולאביו לא הייתה בררה אלה גם להוריד את הכובע ולהצטרף. איתם הלכו גם שותף לעסק שהוא בן משפחה (אח של אמא של סבא) וגם משפחתו. ההורים של סבא הועברו לבית של פועל בשם ביאק וסבא שלי והמשפחה השנייה הועברו לבית של הפועל השני בשם אורוץ. אחרי מספר שבועות ההורים של סבא הועברו לביתו של אורוץ וקח שהו שתי משפחות סבא והוריו, הדוד שלו ודודתו ושלושת ילדיהם ובסך הכל שמונה נפשות בחדר קטן בלי שירותים. במשך תשעה חודשים. 
בתקופה הזו הם חיו בפחד מוות של חיפושים והלשנות. הגרמנים ערכו חיפושים מבית לבית למצוא יהודים שמסתתרים. כתוצאה מפחד זה הם החליטו להקטין את גודל החדר על ידי יצירת קיר עץ שמאחוריו היה רווח צר מאוד (בין הקיר המקורי לקיר העץ) ובו הסתתרו 8 נפשות. בת דודה הקטנה של סבא הייתה אסמטית ובזמן שיעול ההורים נאלצו להחניק את השיעול עם כרית כדי שלא יהיה רעש כאשר הגרמנים נכנסים. 
הם ישנו על הרצפה ספה אחת הייתה בחדר והם נשארו עם אותם בגדים מאותושעזבו את ביתם והם התכסו במעילים במקום שמיכות. האוכל היה בעיקר יבש ורוב הזמן הם
היו רעבים אוכל מבושל היה לעיתים רחוקות, הם יכלו להפעיל את התנור רק כאשר בני המשפחה היו בבית כדי שזה לא יראה חשוד. רוב היום עבר בשקט ובלחישות האמהות שיחקו בקלפים כדי להעביר את הזמן והשאר קראו מה שמצאו. לפעמים בעל הבית היה קונה עיתון
עבור המשפחות במקום מרוחק כדי לא לעורר חשד (ובשכונה הזאת לא נהוג היה להוציא כסף על עיתון). גם הילדים היו משחקים קלפים בשקט. הבאות העבירו את רב היום בתפילות את הטלית והתפילין לקחו איתם למקום המסתור.כדי להתרחץ עם השתמשו בקערת מים קטנה ולצורך שירותים השתמשו בדלי. כך עברו תשעה חודשים קשים.
יום בהיר אחד נשמעו יריות הם הציצו דרך החלון וראו חיילים רוסים רצים בשדה הם הבינו שהעיר עומדת להיכבש על ידי הצבא הרוסי הם נשארו מרותקיםעוד יום נוסף בכדי להיות בטוחים שהעיר עברה לשליטה של הרוסים לאחר שהעיר נכבשה הם
החליטו לחזור לביתם בקושיצה.
